יש לך מאיפה?

הרבה אנשים מאמינים שאם יתנו מעצמם לאחר, זה win win - גם הם ירגישו טוב וגם האחר. ויש בזה הרבה מן האמת, אבל לא בהכרח.

כשאני נותנת, חשוב שאוודא שיש לי מאיפה לתת. אם אני ריקה מבפנים, אם אני נותנת ממקום נמוך, באנרגיה נמוכה, אם אני נותנת כשלא בא לי לתת, בין אם זה תיזמון לא מתאים או כל סיבה אחרת, אני מתרוקנת הרבה יותר מאשר מתמלאה וגם הצד השני ירגיש את זה, לפחות אנרגטית ולרוב גם מעבר.

הנתינה שלי צריכה להתחיל בנתינה לעצמי. כשאני מפרגנת לעצמי את מה שחשוב לי ומאפשרת לעצמי אהבה, חמלה, הבנה וקבלה של הצרכים שלי, אני מלאה יותר, מאושרת יותר ומסופקת יותר. במצב כזה, לא משנה מה אעשה בעולם, בין אם אהיה בנתינה או פשוט "אהיה", אני אתן מתנה גדולה לכל מי שסביבי.

הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לתת כאן היא של הורה שדואג לעצמו, מעבר לדברים בסיסיים כמו אוכל טוב ושינה מספיקה, גם לתחביבים שימלאו אותו, לחברים טובים שאפשר לדבר איתם, לפעילות שעושה לו טוב ואולי אפילו לטיפול נפשי קבוע שמרים אותו.

תחשבו על הורה כזה שמגיע לילדים שלו מאושר ומסופק - ממקום כזה הוא יכול וירצה לתת להם הכל באהבה אינסופית. והרי זה מה שילדים צריכים - אהבה שאינה תלויה בדבר, שהם אינם צריכים "לעשות" בשבילה משהו, כי היא לא תלויה במה שהם יעשו או לא יעשו,

ויותר מזה, הם מקבלים דוגמא אישית שתלווה אותם כל החיים ותראה להם את דרך החיים המיטיבה בשבילם.

יש משהו חשוב יותר מאהבה ללא תנאי והקניית דרך חיים מיטיבה שתעשה אותם מאושרים יותר, שאנחנו כהורים רוצים להעניק לילדים שלנו?..