הצד האפל

לכל אחת ואחד מאיתנו יש צד אפל. יש בו מחשבות אפלות, רגשות אפלים, פנטזיות אפלות...

בקיצוניות של הדבר, הצד האפל מוביל לאיבחונים פסיכיאטרים שונים ואף לעברה על החוק.

אבל בדר"כ, אצל רוב האנשים, הצד האפל פשוט נשאר בחשכה ולא באמת עושים איתו כלום. אז אולי הגיוני לחשוב שטוב שכך, אבל אני אומרת שלא.

קודם כל, חשוב להגיד שהצד האפל הוא בעצם מחשבות והתנהגויות שנתפסות בעינינו "רעות", "סוטות" או "לא בסדר". שאנחנו לא מעזים לספר עליהם לאף אחד, או כמעט לאף אחד. שאם אנחנו נחשפים בהם אנחנו מלאים בושה. הן "מפעילות" אותנו במובן הרגשי והלא נעים.

ויחד עם זה, בדר"כ כשאנחנו מעזים להוציא את הצד האפל לאור, לחשוף אותו במרחב בטוח, מקבל ומבין, הוא הופך להיות הרבה פחות אפל, הרבה יותר מואר, ואנחנו לומדים לחיות איתו בשלום, או בניסוח אחר - לנהל איתו מערכת יחסים מיטיבה יותר, כך שהוא יפסיק לגרום לנו להיות שיפוטיים כלפי עצמנו, ויתאפשרו לנו הרבה יותר חמלה, הבנה, הכלה ואהבה לכל החלקים שלנו.

והרי ככל שאנחנו אוהבים ומקבלים את כל החלקים שלנו, כך אנחנו אוהבים ומקבלים את מי שסביבנו,

כי כל אדם שנמצא סביבנו מייצג חלק בנו.

כשאנחנו מבקרים ושופטים אדם על משהו שאמר או עשה, יש בנו חלק ממנו. חלק שאנחנו לא אוהבים, שמפחיד אותנו. והחלק הזה גורם לנו לשפוט את האחר שיש בו את אותו החלק, ובמילים אחרות, החלק הזה מנהל אותנו ב back office שלנו.

ואני רוצה לשים דגש על דבר אחד - על המרחב הבטוח. חשוב שהחשיפה של הצד האפל תהיה במרחב בטוח שיכול להכיל, כי אחרת יווצר עוד יותר נזק. לא תמיד זה מרחב שזמין לנו בחיים, ולפעמים יש צורך ללכת לעזרה מקצועית שתתן לנו את זה, כשגם שם, כדאי לבחון מהבטן ולהרגיש אם זה המקום הנכון.

רבים יכולים להעיד שהייתי המרחב הבטוח לצדדים האפלים שלהם, שיצאו לאור אצלי בקליניקה, קיבלו הכרה, הבנה וחמלה וכבר לא כל כך אפלים יותר, או לפחות לא מנהלים אותם יותר.

אז מי שהגיע עד כאן וזה מדבר אליו - מוזמן להגיע, להפגש, להרגיש ואולי להכניס קצת אור לחושך...