.png)
כשכועסים עלי אני פוחדת. מיד אני מתקיפה. מגנה על עצמי. זה האוטומט. באוטומט האמיתי אני לא מודעת לפחד, אני מיד מתקיפה כאילו הביטחון שלי מעולם לא היה גדול יותר.
אבל בעומק... בעומק אני אחוזת אימה! ממש! כשאני מתחברת לרגע לילדה הפנימית, היא כולה מכווצת, מבוהלת, בפחד אימים! ובגוף - הלב מכווץ וכואב, גם הגרון, השכמות, הצוואר.
מה קורה לילד כשאמא כועסת וצועקת?
הוא יודע בעמקי נשמתו שאם האדם שהוא תלוי בו לסיפוק כל צרכיו כועס עליו, הוא בסכנת מוות, כי אם לא יספק לו את צרכיו הבסיסיים כמו מזון, קורת גג, חיבוק ואהבה - הוא ימות!
אין לו שום דרך לספק אותם לעצמו.
וזה נתקע במערכת.
נתקע בתאי הגוף.
כל הפעמים שכעסו עלי וחוויתי את פחד המוות הזה.
וזה קופץ שוב ושוב בכל פעם שכועסים עלי.
ההבדל הוא שהיום, אני כן יכולה לספק לעצמי את כל צרכי ואני לא תלויה באף אחד.
ואני גם יכולה לספק לעצמי את הביטחון שלי, לראות את הילדה הפנימית המכווצת ואחוזת האימה שבתוכי ולהגיד לה:
אני איתך
רואה אותך
מרגישה את הפחד שלך
מבינה אותך
ומחבקת ואוהבת אותך ככה
כמו שאת עכשיו,
כי מה שאת מרגישה זה נכון
זה נוכח
וזה בסדר
זה חלק ממך
חלק מהשלם שהוא את.
ואני אגן עליך תמיד!
ואני מאפשרת לה/לי לבכות ולפרוק מתאי הגוף את האימה שאחזה בה/בי.
ועכשיו נפתחה הנשימה 🙂
מזמינה אתכם לסדנה שבה נלמד לתת לעצמנו ולאחר את האהבה ואת החמלה,
לראות את הנפרדות - במקרה זה, החלק בי שנפגע הוא רק חלק בי ולא כולי, ולי הבחירה איך להתייחס אליו ומשם תצא התגובה החוצה,
ואת השמחה - על כך שראיתי את כל החלקים שבי ואולי הצלחתי הפעם לבחור איך להתנהג במקום שהאוטומט יכנס לפעולה, ואולי זה יקרה רק בפעם הבאה, או הבאה, או הבאה... אבל אם אמשיך לראות - זה יקרה!
וגם לפתוח את הנשימה!