.png)
שנים שהיה לי קשה לדבר בחברה. בתור ילדה שאלו את ההורים שלי אם אני יודעת לדבר בכלל. לא שמעו אותי. בנוסף גם התחלתי לדבר בגיל מאוחר. והשתיקה הזאת ליוותה אותי עד גיל מאוחר, כולל בשנותי האקדמאיות וגם אחרי, כמנהלת ומנתחת מערכות מידע. כל התקדמות, כל מעבר תפקיד, כל תסכול אחרי מפגש עם חברים שבו שתקתי רוב הזמן ומישהו העיר לי בסגנון ״כמה את מדברת היום...״ והחלטה שבאה בעקבות- להכנס בפחד ולדבר, כל שלב כזה שיחרר עוד משהו, עוד קליפה התקלפה. ותוך כדי, בדרך, כל כך הרבה תסכולים והבנה של ״ככה אני וזהו!״ וביחד איתה ההבנה שזה לא ממש נכון, שיש לי עולם שלם בפנים שרוצה לצאת החוצה ואני פשוט לא יודעת איך. כמה חוסר אונים וייאוש היו שם, אין לתאר...
עד שהחלטתי לעזוב את ההייטק ולעשות שינוי. גם זה לא קרה ביום. חודשים של התלבטות מה לעשות. נמשכתי ליוגה ונרשמתי לקורס מורים. לא האמנתי שאני בקורס מורים ליוגה. זאת שבקושי מדברת בקבוצת החברים. טוב, על עניין החברים כבר התגברתי אז, אבל לעמוד מול קהל! אני?! מאיזשהי סיבה לא ברורה, לאחרים זה נראה טבעי לחלוטין.. אבל חשבתי לעצמי שמקסימום זה יהיה קורס העמקה ביוגה, תרגלתי יוגה כבר שנים לפני כן. אמרתי לעצמי שאני ממש לא חייבת ללמד אחרי הקורס. רק אם יתאים. למרבה ההפתעה התחלתי ללמד עוד לפני שהקורס הסתיים!
כל יום לפני שיעור חוויתי לחץ מטורף. חוסר סבלנות לילדים ולכולם. מנקה את הבית שהרצפה תהיה מבריקה לשיעור. מתכוננת עם תרגילים ותנוחות. קמה בבוקר בלחץ מטורף... ככה במשך כשנה וחצי. בהתחלה העברתי שיעור אחד בשבוע ועם הזמן העליתי לשניים ואחכ לשלושה. 3 פעמים בשבוע לחץ! כי עוד מעט שיעור...
וזה עבר. אני כבר ממש רגועה ושמחה לפני שיעור. נהנית מהמחשבה שתיכף יגיעו ואוכל להעביר יוגה לנשמות המקסימות שבאות אלי.
והעסק צמח. עוד ועוד שיעורים ועוד ועוד אנשים הגיעו לשיעורים.
ועכשיו הסדנה. שוב הפחד הזה שלא אדבר מספיק, שלא יתמלא הזמן, שלא אדע להגיד את הדברים הנכונים אל מול שיתופים עדינים של אנשים. הסדנה מוכנה, הכל סגור, עם הרבה יותר נושאים מזמן להעביר אותם. אפשר לסגור אפילו סדנת המשך.. ואני עם הפחדים שלי.. יודעת שאני יכולה. יותר מיכולה - טובה!!!
אבל הפחד.. נותנת לו מקום. כאן, על גבי הפייסבוק. המון מקום. בוא פחד, תן לי יד וצא איתי גם למסע הזה. אנחנו נהיה בסדר. מבטיחה.
תוהה אם הפחד הזה מביא איתו את הקושי למלא את הסדנה.. אבל משחררת ומאמינה שמה שיהיה זה הכי מדויק. עשיתי את הכי טוב שאני יכולה כדי שהסדנה הזאת תעלה ותהיה מוצלחת ותהיה לי הזכות להעביר אנשים תהליך של שינוי וריפוי. זה החזון שלי. עכשיו מניחה את החזון הזה ליקום, שיחליט. ולכם (קישור לפרטים בתגובה הראשונה). אני את שלי עשיתי.